1. בפני תביעה לפיצוי על נזק גוף שנגרם לתובע לטענתו, בתאונת עבודה שארעה ביום 23/8/00, עת עבד אצל נתבעת מס' 1 (להלן:
"ויקל
")
. הצדדים חלוקים בדבר נסיבות ארוע התאונה, האחריות והנזק.
נסיבות ארוע התאונה
2. בכתב התביעה מתוארת התאונה כך:
"בתאריך 23/8/00, לקח התובע חלק בעבודות לפירוק גג אסבסט וכיסוי גג העשוי בקירוי מפח של אחד המבנים המצויים ב'מחנה' (מחנה צבאי לאיחסון מזון, שבהחזקת נתבעת 1). במהלך העבודה, בעת שירד התובע ממפלס אחד של הגג הגבוה, למפלס אחר (ירידה לכיוון גג המרפסת), החליק ונפל ישירות אל גג המרפסת וכתוצאה מכך נשברו לוח הזחילה ופלטת האסבסט והתובע נפל מהגג מטה לעבר רצפה יצוקה (גובה של כ-7 עד 8 מטרים). בעקבות התאונה נחבל התובע קשות ונגרמו לו נזקי גוף כמפורט להלן".
3. בעדותו סיפר התובע, כי שימש כעוזר מסגר/גגן אצל ויקל. החברה עוסקת בכיסוי גגות אסבסט. העבודה מתבצעת בגובה. ביום התאונה, היה עליו לעזור לגגן יעקב שלום, לפרק גגות אסבסט ולהניח במקומם גגות פח. הוא התבקש לעלות על הגג. בעזרת סולם הגיע למעין מרפסת בגובה 7 מ' לערך. זו היתה עשויה אסבסט. הוא הלך על האסבסט והגיע לקיר שגובהו כ-2-1.5 מ'. היה שם ברזל שבלט מהקיר. הוא הניח את הרגל על הברזל ועלה על מרזב, ללא סולם. המרזב היה עשוי מפח בעובי 4 מ"מ, רוחבו כ-40-60 סמ'. בקצה המרזב היה שיפוע של גג אסבסט. שם אמור היה ללכת על המרזב ולהזיז כבלי חשמל כדי להקל על העבודה, לאחר שסיימו לכסות צד אחד של הגג. בעת שעמד על המרזב, לא קשור, לא רתום, ללא קסדה, הוא נקרא לרדת. הוא החל לרדת באותה דרך בה עלה. בהניחו את רגלו, כנראה שהבליטה של הברזל נפלה, הוא החליק ונפל מהמרזב לגג האסבסט, ה"מרפסת". גג האסבסט נשבר והוא נפל לתוך המבנה על רצפת בטון.
בחקירתו הנגדית אישר, כי היו במקום 3-4 לוחות זחילה, הוא לא השתמש בהם. הם היו ישנים, ובעומק הגג. הוא לא ניגש לקחת אותם. הוא נפל מהברזל על האסבסט, כנראה על לוח זחילה שנשבר ממשקל גופו. לא היתה רתמת בטיחות בשטח. מנהל העבודה אמר לו תחילה לעלות על הגג ואח"כ הורה לו לרדת ממנו. הוא ראה את הנפילה מלמטה. הוא נפל בגלל שהברזל הבולט לא היה עוד קיים כאשר החל לרדת.
באמצעות התובע הוגש תרשים (ת/1), אשר התקבל בכפוף להתנגדות למידות המצויינות בו.
4. מטעם ויקל העיד יעקב שלום.
עפ"י עדותו, בתקופה שעבד בויקל היה ממונה על צוות עובדים. הוא גגן במקצועו. בעבודה הספציפית היה על הצוות לפרק גג אסבסט ולכסותו באיסכורית. הוא ניהל את העבודה ופיקח עליה. הוא אינו בעל רשיון של מנהל עבודה.
באשר לארוע העיד, כי למרפסת עולים בעזרת סולם. המרפסת היתה גג אסבסט חדש שלא הצריך תיקון. הם פירקו את גגות האסבסט (אותן סימן ב-נ/24 במספר 3 ו-4), והחליפו אותם באיסכורית. כדי לעלות מהמרפסת לגג לא היה צורך בסולם. הפרשי הגובה ביניהם היה בגובה המותניים לערך. היו לוחות דריכה שהונחו על גג המרפסת התקין. בעת הנפילה היה בתוך המבנה. התובע צנח דרך האסבסט (אותו סימן ב-נ/24 במספר 2). הוא נתן לתובע הוראות לאן ללכת ומה לעשות אך במקרה הקונקרטי, הצוות נכנס לתוך מבנה כדי לשתות קפה לפני תחילת העבודה. תוך כדי כך, התובע נפל. העד לא ידע כלל כי עלה לגג והוא לא אמר לו לעשות כן. בדרך כלל הצוות עולה ביחד והם טרם התחילו את העבודה באותו יום. רק לאחר הנפילה, נוכח לדעת שהתובע עלה לגג לבדו, ונפל.
בהמשך העיד, כי על הגג היו חגורות, רתמות ולוחות דריכה. הוא לא עלה למעלה. הוא אינו יודע כיצד התובע נפל.
בחברת ויקל עבדו כ-15-18 עובדים שחולקו ל-3-4 צוותים. הוא אינו זוכר במדוייק באיזה גובה היה הקיר שחיבר בין המרפסת לגגות המשופעים. הוא זוכר שהגובה היה בגובה המותניים ולא היה צורך בסולם כדי לעלות אך אינו זוכר במדויק. היו לוחות דריכה על גג האסבסט שהיו מודבקות על הגג כמו סולם. התובע עלה על דעת עצמו לגג וזה הפתיע אותו.
5. מהעדויות שהוצגו כאמור, עולה אפוא, כי ביום התאונה התובע אשר שימש כעוזר גגן, הגיע כחלק מצוות עובדים בראשותו של יעקב שלום לבסיס צה"ל, כדי לפרק גג אסבסט והחלפתו באיסכורית. התרשים ת/1 המתאר את סביבת העבודה הוגש בהסכמה, תוך הסתייגות מהמידות הנקובות בו. התרשים נ/24 אינו שונה בהרבה, אלא במידות וזווית הראייה. ת/1 הינו חתך מהצד של המבנה והגגות ו-נ/24 הינו מבט מחזית הבנין. העבודה כללה החלפת גג האסבסט המשופע כמתואר בת/1, או כפי שסומנו ב-נ/24 במספרים 3 ו-4.
כדי להגיע אל הגג המשופע שאת החלפתו אמור היה הצוות לבצע, היה עליהם לעלות על סולם אשר הביא אותם למה שהוגדר כ"מרפסת אסבסט". משם, היה עליהם לטפס, ללא סולם או אמצעי הרמה אחר, על קיר אנכי אשר בחלקו העליון מרזב ברוחב 40-60 סמ', עליו היה עליהם לעמוד כדי להגיע לגג האסבסט המשופע, לצורך החלפתו כאמור.
התובע עלה לבדו על הגג והגיע למרזב. על פי עדותו, התבקש בשלב זה לרדת מהגג. בעת הירידה מהמרזב, במטרה להגיע למרפסת, החליק ונפל על המרפסת העשויה אסבסט שביר ונפל דרכו לתוך המבנה, על רצפת הבטון של המבנה. באשר לגובה הקיר האנכי המחבר בין המרזב למרפסת, התובע העיד כי גובהו 1.60 מ' ויעקב שלום העיד, כי גובהו כ-1.10 מ'. מדובר בהערכה של התובע ושל יעקב שלום. איש מהם לא העיד כי מדד את גובהו של הקיר. על פי גירסת התובע נפל מגובה 7 מ' ולפי גירסת הנתבעים - מגובה 3.5 מ'.
6. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות עלייתו של התובע לגג. לגירסת התובע, האחראי עליו, יעקב שלום הורה לו לעלות לגג כדי להזיז כבלי חשמל, אשר הפריעו לביצוע העבודה. גירסתו של יעקב שלום הינה, כי כלל לא ידע על עלייתו של התובע לגג, אשר עשה כן ביוזמתו. הצוות היה בהפסקת קפה בתוך המבנה, ולפתע התובע נפל מהמרפסת דרך גג האסבסט, על רצפת הבטון בתוך המבנה.
7. בבואי להכריע בין שתי גירסאות אלה, עדיפה עליי גירסת התובע. כזכור, התובע שימש כעוזר גגן ולפי גירסת הממונה עליו, הצוות נכנס לתוך המבנה כדי לשתות קפה, כהרגלם מדי בוקר לפני תחילת העבודה. לא סביר בעיני, שהתובע, לפני תחילתו של יום עבודה, בעוד הצוות שותה קפה, ללא כל סיבה נראית לעין וללא כל הסבר, יעלה על הגג מיוזמתו, כדי לבצע עבודה או הכנה לעבודה, מבלי שאיש יבקש ממנו לעשות כן. סבירה יותר גירסת התובע, לפיה התבקש לעלות לגג כדי להזיז ממנו כבלי חשמל שהפריעו לעבודה, כהכנה לעבודה ולפי הוראות הממונה עליו.
אני ערה לעובדה, כי עדותו של התובע הינה עדות יחידה ואולם ספק בעיני, אם התובע יכול היה, לזמן עובדים באותו צוות של הנתבעת כדי לתמוך בגירסתו. סביר להניח, שאילו היתה בפי אותם עובדים, גירסה הסותרת את גירסת התובע, הנתבעת היתה דואגת לזמנם לעדות מטעמה. סביר גם להניח, שהנתבעת ביצעה חקירה של נסיבות אירוע התאונה, ואילו היו בידיה ממצאים אחרים, היתה מציגה אותם. בנסיבות אלה, אני מקבלת את גירסת התובע וקובעת, כי התובע עלה לגג וירד ממנו בהוראת הממונה עליו.
הסתירות עליהן הצביעו הנתבעים או מי מהם, בין עדותו של התובע לבין האמור בכתב התביעה ובהודעתו למל"ל, אינן סתירות מהותיות ואין בהן כדי לסתור את גירסתו, אשר נראית לי סבירה והגיונית בנסיבות הענין.